1. אנו מזהים בד' בחינות דאור ישר שבבינה יש ב' מיני חסדים, חסד הא' שלה הוא שלם והוא נמצא בגר דבינה, ואילו חסד הב' שלה הוא בלתי שלם ונמצא בזת דבינה שלה הנקרא ישסות.

2. חכמה בסופה שהיא בחינת המלכות דוחה את החכמה ורוצה להיות משפיעה ולכן מקבלת את אור של חסד הא', אולם יש לנו להבדיל שעצם הבינה באה ממלכות דחכמה וחסד הא' זה רק האור שמתלבש בעצם הבינה.

3. אוא מלבישים על הגרון דאריך ששם נוהג חסד הא' שאינו רוצה חכמה ולכן הקרומא דא שמונע חכמה לא משפיע עליהם לצאת לחוסר שלמות.

4. ישסות הוא פרצוף שיוצא על זת דבינה שיוצא מתחת לחזה שמשם כבר מתחילה השפעת הקרומא דא שמורגש חיסרון החכמה היות ובישסות שמקבלת חסד הב' שהם חסדים בלתי שלמים מורגש החיסרון בחכמה ולכן ישסות הוא בחינת וק ולא גר

5. למדנו עמקות ברעיון של חלוקת אוא וישסות לב' פרצופים וכל זה כדי להבין את היחס ביניהם לצורך עיבור הזא שהוא העניין שלנו בלימוד זה